קראתי את הכתבה והרגשתי שהיא פונה אליי באופן עמוק — לא רק כקורא, אלא כאדם שמבקש להתחבר למקורות, למורשת ולזיכרון הקולקטיבי שלנו. כשאני קורא את
הכתבה על כ"ט בנובמבר מצליחה להחיות את אחד הרגעים המכוננים בהיסטוריה שלנו, לא דרך נאומים רשמיים או פרוטוקולים יבשים, אלא דרך הרגעים האנושיים, המקומיים, הפיקנטיים,
נתוני רשות החדשנות בדבר עזיבתם של יותר מ-8,300 עובדי הייטק את ישראל מאז פרוץ המלחמה מדגישים את האתגרים המשמעותיים הניצבים בפני מנוע הצמיחה המרכזי של
המציאות המשתקפת מהדו"ח מציגה תמונה מעורבת של אתגרים והזדמנויות. מצד אחד, העובדה ש-43% מהסטארט-אפים נדרשים לגייס הון בתחילת השנה מצביעה על לחץ משמעותי בתזרים המזומנים,
אני מוצא את הסיפורים שמאחורי ההצבעה ההיסטורית בכ"ט בנובמבר מרתקים במיוחד. אחד הסיפורים המעניינים ביותר נוגע לשגריר ליבריה, הנרי פורד קופר, שהיה דמות מפתח בהצבעה.
כאיש חינוך בעל תפיסה ציונית, אני רואה בסוגיה זו מורכבות משמעותית שראויה לדיון מעמיק. מחד, חשוב לטפח בקרב תלמידינו זהות לאומית וקשר למורשת היהודית והציונית,
פתיחת שנת הלימודים האקדמית בתקופת מלחמה מציבה אתגרים חסרי תקדים עבור הסטודנטים והמערכת האקדמית כולה. המציאות שבה סטודנטים נדרשים לשלב בין לימודים אקדמיים תובעניים לבין
עלינו לטפח מנגנוני הגנה של ממש אל מול דיווחים מסוג אלו. התקשורת הישראלית לצערי , ברובה, לוקה בתעשיית דיכדוך. כאילו כל מטרתה למעט מלאחת לנו
הפריפריה בישראל מורגשת ולצערי בעיקר הפערים העצומים בכלל המדדים אשר בודקים אותה. בבריאות, בחינוך, בתחבורה וכן גם במקומות עבודה ובשכר לנפש. ההייטק יכול וצריך להיות
ישראל מדינה צעירה מאוד ובניגוד למשל בארה"ב, שאיננה מובוגרת כל כך כמו אנגלית וצרפת, יודעת לשמור כל פיסה של היסטוריה היטב תוך שימור הנרטיב וההקשר
